מאת רוברט וינשיפ

בקיץ 2004, מליסה מילר הייתה תלמידת כיתה ט' בתיכון. כמו רוב חבריה בתיכון, היא בקושי הניפה פטיש.

מליסה לא ידעה דבר על איך לתלות יריעות גבס או לבודד בית, ומעט על החיים באתר בנייה. למרות זאת, היא מצאה את עצמה בטיול לאפלצ'יה המרכזית. המטרה? לעזור לבעלי בתים נזקקים על ידי לימוד כיצד לתקן גגות דולפים, לבנות רמפות לכיסאות גלגלים ולאבטח יסודות.

חמושים בכמה אנשי מקצוע ונכונות ללמד, פרויקט השירות של האפלצ'יה לוקח אלפי מתנדבים כמו מליסה ומעמיד כלים ומיומנויות ביד עם מטרה גדולה לנגד עינינו: למגר דיור ירוד באפלצ'יה המרכזית.

מליסה נזכרת שישבה במרפסת ליד בעל בית שאיתו עבדה במהלך אחד מפרויקטי ההתנדבות הראשונים שלה. הצוות תיקן חלק מהצנרת במטבח והתקין בידוד וחיפויים על הבית. "אני חושבת שזה הולך לעשות הבדל גדול", אמרה לה האישה. מליסה ענתה, "ובכן, אני מקווה שכן. זו הסיבה שאנחנו כאן". אבל האישה המשיכה והבהירה שהנזילות שתוקנו בבית היו כל כך גרועות שהן מילאו סירים ומחבתות בכל הבית ואז הפכו לקרח מהקור. "עכשיו... אני מפלורידה", מסבירה מליסה, "אז הרעיון של מים שיקפאו בתוך בית בחורף היה משהו שאני לא חושבת שאשכח אי פעם".

מה שמליסה ראתה באותו יום אולי לא היה מעורר השראה, אבל מה שחוותה כן. מערכות יחסים הופכות לסאבטקסט בנרטיב של צוות עבודה בקיץ. סטודנטים מגיעים מפלורידה (או אריזונה, קולורדו, פנסילבניה) לאפלצ'יה המרכזית כדי לעזור לתקן בתים, אך הם גם מפתחים קשרים קרובים עם בעלי הבתים עצמם. מערכות יחסים אלו פוקחות עיניים ומחוללות שינוי.

כמו מתנדבים רבים ב-ASP, מליסה הייתה מכורה. היא המשיכה לחזור ובסופו של דבר המשיכה לעבוד עם ASP כסטודנטית בקולג' דרך תוכנית הקיץ שלהם. כיום מליסה היא סגנית נשיא בכירה של ASP.