בשנה שעברה, כתבנו את "פרויקט התקווה ברית" שהציג ארגון שקטע את מעגל חוסר הבית במחוז אורנג' - שם כ-28,000 ילדים זיהו כחווים חוסר בית. הצלחתי להיפגש מחדש עם מנהל הפרויקט על צדפות ויין ובסופו של דבר דנו בכל דבר, החל מחדשות, דרך הערך שמאחורי סיפור סיפורים ועד מה שבאמת יוצר שינוי בעולם.

איפה פרויקט תקווה עכשיו, ואילו התקדמויות חדשות נוכל לחגוג לצידכם?

טרייסי , נשיאה ומנהלת אסטרטגיה ראשית: אנו נמצאים בתוכנית הרחבה לשנת הכספים לשני בתי ספר נוספים במחוז אורנג' כדי להשלים את תמיכתנו כך שנפעל בכל המחוז. מגן הילדים ועד גיל 24 נלווה את התלמידים הללו, החל מתוכנית Bright Start Early Elementary ועד למסלול הקידום שלנו.

אם נער/ה שחווה חוסר בית לא מסיים/ת תיכון, אז יש סיכוי גבוה ב-300% שהוא/היא יחווה חוסר בית כמבוגר/ת. לכן, אם נוכל להביא אותו/אותן עד לסיום לימודיו/ה, יש סיכוי שנוכל לשבור את המעגל הזה, במיוחד כשיהיו לו/לה ילדים.

אז אני אוהב לקרוא לצוות שלנו "משבשי דורות" כי זו הזדמנות מקודשת למסע לצד ילדינו, לא כדי לכפות אותם או להחזיק אותם, אלא כדי לשבש את המעגל שבו הם נמצאים.

מה הצעד הבא עבור הארגון?

טרייסי : נעבור לשתי קהילות נוספות, מחוץ למדינה, שיש בהן שילוב של צעירים בעלי הכנסה נמוכה ומספר גבוה של חסרי בית.

למעשה פיתחנו הכשרה לבתי ספר כדי ללמד אותם את מודל הטיפול הזה. אז למרות שאנחנו אולי לא נוכחים בכל מקום, זה משהו שאנחנו יכולים לארוז ולקחת כדי להכשיר ולצייד אותם להתמודד בכוחות עצמם. אני חושב שהרבה מורים מרגישים מאוד מבודדים בגישתם, אז אנחנו באמת חושבים שיש שם הזדמנות.

מה לדעתך הערך של סיפור סיפורים עבור פרויקט תקווה?

טרייסי : זה ענק. וזה גם מאתגר בצורה מדהימה [בגלל] אופי העבודה שלנו. מה שאנשים נאחזים בו זה סיפורים. לפעמים אפשר להילחם ולהילחם ולהילחם על 'מה שאתה מאמין בו', אבל מה שבאמת יפגע בך הוא הסיפור האנושי או הגישה למה שאתה מאמין בו, יותר מאשר עוד מאמר מחקר או אולי עוד נתון סטטיסטי.

זה הרבה יותר עמוק ממצגת שיווקית.

ואמון הוא מה שנמצא בלב העניין. האנשים האלה רגילים במידה מסוימת לאכזבה, או שהחיים לא מסתדרים כמו שהם היו רוצים, או שהדברים שהם צריכים לדאוג לגביהם הם דברים שלעולם לא נצטרך לדאוג לגביהם, אז אנחנו צריכים לכבד את המסע הזה. איך לספר את זה זה עדיין אתגר. ראיתי יותר מדי ילדים במצבים שבהם הם נאלצים לספר את הסיפור שלהם וזה גורם יותר נזק מתועלת.

אז מהן כמה דרכים שבהן אתם מבצעים סיפור סיפורים תוך הגנה על אנשים פרטיים?

טרייסי : בקרוב מאוד, אנחנו מתחילים תוכנית הכשרה במציאות מדומה שהעובדים ומנהלי התוכנית שלנו יוכלו לקחת איתם בהכשרה, שתאפשר להם להיכנס לנעליהם של ילדים ולחוות תרחישים שונים שהם עשויים להתמודד איתם בהמשך הדרך בזמן שהם עובדים איתנו. זה דבר חדש מאוד, אבל אנחנו מנסים להשתמש בזה כדי לענות על השאלה 'איך לומדים חוויה לפני שחווים אותה בפועל?'

זוהי דרך אחת להראות לאנשים על חייהם של ילדינו מבלי להפריע להם בחדר המוטל בזמן שהם מנסים לעשות שיעורי בית. זה יהיה מודל הכשרה לארגונים קהילתיים ולבתי ספר כדי שיוכלו לראות מה הילד הזה עובר, ואף יוכל לשמש כ"בחירת הרפתקה משלך" כדי לעזור למתלמדים להבין מה לעשות במצבים מסוימים.

אנחנו ממש מתרגשים כי במקצוע שלנו לא מוצאים בזה שום דבר ממש סקסי, וקשה להיות חדשניים, אבל אנחנו מרגישים שאנחנו מסתכלים על חדשנות בצורה עמוקה ושונה, ואנחנו רוצים להראות את זה [לתומכים שלנו]. זהו כלי שבו הם יכולים לראות חוויות במקום בטוח, להוריד את מכשיר ה-VR ואז לדבר על זה.

מה לדעתך יוצר שינוי אמיתי באמצעות ארגונים כמו שלך?

טרייסי : מודעות עמוקה וחינוך. זה מקביל למה שאמרתי קודם על מציאת הבסיס ההומניסטי המשותף של מה שכולנו מביאים לשולחן, מאילו נקודות מבט אנחנו מגיעים, ומה שמניע אותנו לעבודה הזו.

כולנו תוצרים של החוויות שלנו, נכון? ועל זה אני מדבר: דברים שקרו לך ששינו את דרכך ומספרים לך למה ומי אתה.

בסופו של דבר, יש כל כך הרבה זוויות שונות שאפשר לקחת, אבל מבחינתי, הכל חוזר למציאות האנושית הזו שאי אפשר לזלזל בחוויה של אנשים. אז היכולת לפשט קצת אנשים ולהחזיר אותם לאיך שהיו ילדים, מכיוון שאנחנו בעיקר מתמודדים עם ילדים, היא מה שיש לו את הכוח ליצור שינוי אמיתי עבורנו.

יצאתי מהפגישה הזו עם פרויקט תקווה בתחושה של השראה. הדיון שנערך מעבר לשולחן ניסה לענות על כמה מהשאלות המטרידות אותי ביותר בנוגע לדילמות ולפתרונות לנרטיבים של טראומה. אנחנו לא לוקחים את זה בקלות ראש. אנחנו תמיד בחיפוש פעיל אחר איזון טוב יותר בסוגיה הזו, בתקווה ליצור שינוי אמיתי בעולם.

תודה לפרויקט התקווה ברית על עבודתך ועל דבריך.